ראש הממשלה נפתלי בנט בתדרוך לתקשורת לאחר נאומו בעצרת הכללית של האו”ם:

“מה שהיה חשוב לי בנאום זה בראש ובראשונה להביא רוח אופטימית, רוח אנרגטית, את הרוח היזמית של ישראל. זה ביסוד התפיסה שלי את האתוס הציוני. אתוס ציוני של יוזמה, של עשייה, של אופטימיות – לא של פסימיות או תרחשי אימים, למרות שתמיד יש איומים עלינו. אני נורא רוצה להנחיל את הגישה הזאת בתוכנו ובכלל, בממשלה ובציבור.

הדבר השני זה איראן. גם פה, לא רק התראות אפוקליפטיות אלא יוזמה. אנחנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים.

קצב ההתקדמות האיראנית לא מתקבל על הדעת ואנחנו פועלים, גם בהווה וגם בהמשך. אני מאמין שפעולה עקבית ונחושה יכולה לעשות הבדל.

תמיד מציגים את איראן כמפלצת ענק, אבל היה חשוב לי להצביע בנאום על משהו שלמדתי לעומק - הם מלאי חולשות ופגיעות כרימון. כל מה שאמרתי שם - משטר רקוב, מנותק, שלא מצליח לתפקד, לא בקורונה, לא בלהביא מים וחשמל לחלקים ניכרים מהמדינה, שחיתות. העסק שם לא יציב, זה נותן מנופים ישראלים ניכרים לפעולה כדי לבלום אותם.

אני גם בחרתי ספציפית בדוגמה של הכטב"מים למרות שבאמת יש המון דברים שאפשר לדבר על איראן. זו דרך פעולה קלאסית, של מינימום עלות, נזק גבוה ויכולת הכחשה. הם נותנים את זה ל”פרוקסיס”, ובעצם זה יוצר מצב א-סימטרי שזה לא עולה הרבה להפעיל כטב”מים, אבל זה עולה המון כדי להגן מפני כטב”מים.

זה מזכיר את הטילים - כל תפיסת ה׳להקיף את מדינת ישראל בטבעת אש׳, זה יוצר מצב א-סימטרי שהוא לא בר-קיימא, אנחנו לא יכולים לעצור בטילים של מיליון דולר דברים שנוצרים ב-100 דולר. ולכן, אנחנו נפעל.

דיברתי על ישראל בשני היבטים פנימיים והם קורונה והקיטוב החברתי. אני חושב שמדינת ישראל בשניהם נותנת עכשיו דוגמא עולמית, ועוד חובת ההוכחה עלינו, אבל אלה שני דברים שמכים בכל העולם.

הקיטוב הפנימי, ואתם רואים את זה בכל המדינות, כולל איפה שאנחנו נמצאים. זה משתק מדינות. הדינמיקה היא דינמיקה שלא הייתה קיימת בדר"כ בעבר, אני לא רוצה להגיד בכלל בהיקפים האלה, בגלל תיבת התהודה שתיארתי בנאום, תיבת הבועות במדיה החברתית, אלגוריתמים של פייסבוק ושל אינסטגרם, אז כולם רק מראים לך מה שממילא אתה חושב, ובמקום לחשוף אותך לעמדות כנגד ולאתגר אותך, אתה רק הולך ומקצין. רואים את זה בארץ ובכל העולם.

אמרתי בצורה די גלויה את האמת לגבי הממשלה הזאת. האמת היא שלא תיכננו, האמת היא שהיא הייתה תאונה פוליטית, אבל האמת היא שגם היום בדיעבד אני רואה בזה מטרה כשלעצמה. מה שהיה בדיעבד במקור - מבחינתי, יש פה היום משהו נורא חשוב ונורא יפה. היכולת של אנשים עם דעות מאוד שונות לעבוד ביחד ולהסתדר. זה לא רק יפה בעיניי, אלא גם העובדה שהרבה אחרים רואים בזה ניסוי עולמי לאיך כן לעבוד.

לגבי הקורונה - אין שיחה עם מנהיג בינלאומי שהנושא עולה, ומרגע שזה עולה כל השיחה נשארת רק בזה. כל היתר פחות מעניין. למה? כי כל המנהיגים עכשיו עוסקים בזה, השבוע דיברתי עם ג׳סטין טרודו כשבירכתי אותו, ותוך כמה דקות הגענו לזה, ונתקענו בזה. אותו דבר היה בשיחה עם מקרון. ברגע שאתם מגיעים לזה - שיחה של שלוש דקות הופכת גם לשעה וחצי. כולנו מתחבטים עם הסיפור הזה.

הייתה לי הזדמנות הפעם להציג את התפיסה שלי, שהיא מאוד חדה וברורה מלכתחילה ואני לא חושב שסיפרתי אותה כראוי קודם, והיא לא הובנה כראוי. העיקרון שבה הוא קודם כל - הכל למען מדינה פתוחה. אומרים שאמרתי ״לא קורונה לא מעניין״, מעולם לא אמרתי – אמרתי: ״לא פרנסה, לא מעניין״. מה זה מבטא בתפיסה? שצריך לקיים מדינה, גם תחת קורונה.

בנוסף, המון פעולות יזומות ואנחנו כל הזמן בניסוי וטעייה. עשינו לדוגמה פעולה מאוד יפה שלא הצליחה - הסקר הסרולוגי הגדול. אני מאוד גאה בזה, אלא מה, שכשעשינו את זה עלה שמעט מדי אנשים יצאו חיוביים אז הפסקנו את זה. לא קרה כלום. דוגמה אחרת שניסינו וכן הצליחה - מתן הבדיקות העצמיות לפני פתיחת שנת הלימודים לכל הורי ישראל.

הוריתי להגיע למצב שכל הורה בישראל יקבל בזמן הקרוב, תוך שבועיים אני מקווה, קופסה עם 20 בדיקות. ככה אנחנו ננהל מיליון וחצי ילדים ביסודי שאין להם חיסונים. אתם יודעים איזו מכה זו למצב ה-R? אחר כך, אם יש כיתה עם ילד חיובי, במקום בידודים - ההורים יעשו בדיקות עצמיות כל יום במשך שבעה ימים.

האם זה הרמטי? לא, זה לא. האם זה עושה המון? כן, זה עושה כן. האם בקצוות יהיו מי שיתחמן, יהיה. ניהול המגפה הוא לא הכל או כלום.

זה גם חלק מהתפיסה - לא לשים את האנשים בבית באיזה Mode של ׳זוזו הצידה, תסגרו את הכל, אל תעבדו אל תעשו כלום, אל תנשמו, ואנחנו מלמעלה נסדר את זה׳. אנחנו צריכים את העזרה של הציבור.

תובנה נוספת ביחס לקורונה כרגע - אם מנתחים את מוקדי התחלואה הקשה כרגע, מעל 40% הם במגזר הערבי, יותר מהפרופורציה במגזר החרדי, וגם באוכלוסיה במצב סוציו-אקונומי נמוך מאוד בקרב מבוגרים. בגדול אומרים שזה מגפת הלא מחוסנים, אבל במידה רבה כרגע זו מגפת המגזרים. כשבאים ואומרים לי תעשו מגבלות רוחביות - כלומר, תעצרו את כל האירועים מעל 300 איש - מה הקשר בין העובדה שביישוב ראמה או בקאבול יש עכשיו המון חולים לבין לסגור הופעה של שלמה ארצי עם תו ירוק, כשמלכתחילה מי שנכנס מחוסן? עוד שאלה, כמה זה עולה? מישהו בדק? זה מגיע ככה למיליארדים, מכיוון שברגע שאתה עושה את זה יש לזה נזק היקפי ואתה מתחיל פיצויים גם לסאונד-מן וגם להוא בחתונה - אתה מגיע למיליארדי שקלים של פיצויים, לפגיעה אנושה בפרנסה, בלי סיבה. אני מאוד מאוד מעריך את אנשי משרד הבריאות, באמת מעריך אותם, תפקידם הוא לתת אינפוט רפואי ותפקידי, והאחריות שלי, זה להחליט. בסוף האחריות עליי, לא עליהם, לטוב ולרע.

אני נושא באחריות באופן אישי לקורונה, אני מנהל את זה באופן אישי כל בוקר. כבר חודשיים אנחנו עושים את זה. עם מנכ״ל משרד החינוך, מנכ״ל משרד הבריאות, מנכ״ל משרד האוצר, ראש אגף תקציבים באוצר - כל מי שצריך, מקבלים החלטות מהירות ומוציאים לפועל. זה במידה מסוימת לנהל ממשלה בקצב של סטארט-אפ, כי אתה צריך לקבל החלטות מהירות עם מידע חדש, לעשות פניות, וכל יום מגיע מידע חדש. אני לא מוכן לעשות משהו סתם כדי לרצות את הפרשנים. אם זה רצון ציבורי שלא מועיל, אני לא מוכן כי זה פופוליסטי. לא בשביל זה אני רה"מ. אני עושה מה שנכון ולא מה שפופולרי, ולא מה שמלחיצים אותנו״.

בנט תקף את בכירי משרד הבריאות:

״עם כל הכבוד לקבינט המומחים ולמומחים לרפואה - חלקם לא רואים את התמונה המלאה. חלקם התנגדו לבוסטר בזמן אמת. אני לא מקבל את הגישה של Who cares לגבי הכסף והפרנסה. המומחים הרפואיים הם אינפוט חשוב אבל לא בלעדי. הם לא יקבלו את ההחלטות במישור הלאומי אלא אנחנו. כששאלתי אותם למה צריך לסגור הופעה של שלמה ארצי בגלל מגזר כזה או אחר - הם גמגמו״.

שר הבריאות הורוביץ צייץ בטוויטר:

״שיהיה ברור - מומחי משרד הבריאות עושים עבודה מסורה ומצויינת בקנה מידה בינלאומי. הם מצילים חיים, כל יום. אני מעניק להם גיבוי מלא ויכול רק לשבח את עבודתם ותרומתם העצומה. ‏המלצותיהם המקצועיות הן השיקול הראשון שמדריך אותנו, גם אם לא השיקול היחיד. כך היה לאורך כל הדרך בהנחיות שביצענו, בבדיקות, וגם במתן המנה השלישית. מותר וצריך להביע כל דעה על ההתנהלות שלנו, הפוליטיקאים, גם אם היא לא נוחה לנו. זה תפקיד המומחים. ‏אנחנו, דרג מקבלי ההחלטות, נדרשים להכריע בסוף על פי מכלול השיקולים. התהליך הזה חייב להיעשות בכבוד הדדי, ורק בענייניות. ‏ככה פשוט.״